בשנת 2010 עשיתי צעד ונרשמתי לקורס מדריכי חדר כושר, רעיון שקינן לי בראש במשך 4 שנים, מאז השחרור מהשירות בצבא. אל הקורס הגעתי לאחר לימודי מכינה קדם-אקדמית כשהמטרה הייתה לימודי תואר בעבודה סוציאלית. כשהגעתי לקורס התבשלה אצלי התובנה שכל מה שהיה עבורי מרפא לאורך השנים הוא המתנה שאני רוצה לתת לאחרים – אימוני כושר טיפוליים.
לאחר הקורס בוינגייט עבדתי כשנה בחדר כושר במלון בצפון. במהלך הלימודים התחלתי לאמן בסטודיו לאימוני כושר פונקציונאליים – שם נחשפתי לעולם הרחב הזה ומאז זו הגישה שאני עובד ומתאמן לפיה. עד לסיום הלימודים עבדתי באותו סטודיו כשמהר מאוד כמות העבודה צמחה ונהניתי מאוד מהאימונים, מהמפגש עם האנשים, מההשפעה על חייהם ומהלמידה הבלתי פוסקת.
לאחר התואר רציתי להכנס לעולם העבודה הסוציאלית ומהר מאוד הבנתי שאני צריך לחזור לחלום של טיפול באמצעות אימוני כושר, אבל ידעתי גם שאני לא ממש יודע איך לשלב את השניים, ולצערי לא מצאתי קורס שיכול לתת לי את הכלים לכך. משמע – אני צריך לבנות את החלום שלי בעצמי... חזרתי לקיבוץ ועבדתי במספר עבודות במקביל לאימונים אישיים, באחת מהן עבדתי כפרילנסר במועדון קרוספיט בקיבוץ ובעפולה בשלוחה של המועדון, תקופה שהכירה לי את תחום הקרוספיט ומאוד נהניתי ממנו.
בקיץ 2016 יצאתי להפסקה של שלוש שנים לעבודה בעולם הטיפול ובסיום תקופה של שנתיים התרכזתי בגידול בתי הבכורה. בשלב מסויים הבנתי שהגעתי לשלב בו אני צריך להתחיל לממש את החלום ולהפוך אותו למציאות כי שום דבר אחר כבר לא עובד עבורי והאמת שלי לא מאפשרת לי לעשות שום דבר אחר מלבד מה שעושה לי טוב.
אז בימים אלה אני בונה את החלום וכחלק מזה אני חוזר גם לאהבה הישנה שהוזנחה בשנתיים האחרונות והיא לאמן, או בשם שאני מעדיף יותר – "להדריך".